בית הכנסת הגדול ברחוב טלומצקיה

הוקם ע"י קהילת יהודי בית הכנסת הגרמני ברחוב דנילוביצ'ובסקה

בעקבות התרחבות ומעמד הקהילה.

הקהילה לא הוגדרה רפורמית, כי אם 'מתקדמת' (פרוגרסיבית),

וחרטה על דיגלה ערכים של חדשנות

אשר באו לידי ביטוי באלמנטים שתוכננו עבור בית הכנסת שעתיד להיבנות

הן מבחינת אופן ונוסח התפילה והן מבחינת אופי ותכנון המבנה עצמו.

אך לצד כל אלה, נשמרו גם מוטיבים מסורתיים

כדוגמת נוסח התפילה, וקישוט הקירות בפסוקים בעברית.

כחלק ממעמדה ההולך ועולה של הקהילה,

גם מיקום בית הכנסת נבחר בקפידה – בכיכר הבנק במרכז וורשה

שהיה קרוב הן למרכז המתקדם של העיר והן ולקהילה היהודית הגדולה בעיר.

וועדת בית הכנסת הפקידה את יישום הפרויקט בידי אדריכל לאנדרו מרקוני (1834-1919)

שהיה האדריכל הבולט ביותר בוורשה באותה תקופה.

רישומי העיצוב האדריכלי של בית הכנסת אמנם לא נשמרו ולא נתגלו,

אך חלקי מידע נשמרו בזכות תצלומים עדויות ומאמרים אודות בית הכנסת.

בית הכנסת תוכנן בסגנון נאו-קלאסי,

תכנון שהזכיר מבנים רבים בסביבת כיכר בנק, והיה לאייקון אורבני

(בשונה מרוב בתי הכנסת באירופה שתוכננו בסגנון המאורי ובסגנון הרומנסק).

התכנון כלל אלמנטים יוונים כדוגמת הגמלון המעוטר בחזית הראשית

ושורות העמודים בחזיתות המבנה ובחלל המרכזי,

ואלמנטים רומיים כדוגמת הכיפות והקימרונות.

מבנה בית הכנסת היה ענק. אורכו היה 64 מטרים וכלל 1100 מקומות ישיבה.

הוא היה לבית הכנסת הגדול ביותר בפולין, והשני בגודלו באירופה כולה.

בית הכנסת תוכנן בדומה למבנה הכנסייה, להוציא חלקים המבטאים את הנצרות:

– מבואת כניסה – נרתקס.

– חלל המרכזי באורך 33 מ' – ספינה – שחולק לשלושה:

ספינה מרכזית בעלת קימרון – גג בצורת חצי לבית

ועוד שתי ספינות צדדיות (ארקדות דו-קומתיות) מימין ומשמאל,

שתפקידן היה להחזיק את עזרת הנשים.

על גג הספינה הוצב כתר גדול, ועליו כתר נוסף מעוטר במגן דוד הנראה בקו הרקיע,

זאת בכדי להדגיש את היותו של בית הכנסת מוסד חשוב ובעל ערך, ומרכז היהדות של העיר.

– חלל בצורת חצי עיגול בקצה הפנימי של הספינה – אפסיס – בעל גג בצורת חצי כיפה

ובו היו ארון הקודש והבימה – המקום בו התרחשה התפילה ע"י החזן והמקהלה.

בחלקו העליון של האפסיס הוטבע הפסוק "שמע ישראל" שנכתב בשם השם המפורש,

מה שגרם להרבה יהודים להימנע מלהתפלל שם.

– קומת גלריה דו-קומתית באפסיס, למקהלה – אמבולטוריום.

אבן הפינה הונחה בטקס שנערך ב-14 במאי 1876.

פתיחת וחנוכת בית הכנסת נערכה ב-26 לספטמבר 1878 – ביום ראש השנה תרל"ט.

בית הכנסת ייצג והיווה סמל עבור הקהילה היהודית מול המדינה הפולנית.

לבית הכנסת נכנסו רק חברי הקהילה שרכשו מושב,

אך היו גם יהודים מכל הזרמים ומכל השכבות שרצו לחוות את האווירה,

הן מבחינת עצמת המבנה

והן מבחינת מעמד התפילה שהייתה מעין מופע של החזנים והמקהלה.

הם רכשו מושב באופן חד פעמי מידי שבת, או לעיתים נדירות יותר כדוגמת החגים.

עם השנים השתנה צביונו של בית הכנסת

והתרחב מהאליטה היהודית בוורשה לחוגים נוספים של יהודים

– חרדים, ציונים ושכבות ממעמדות חברתיים נמוכים יותר.

במהלך השנים הושלמה בניית השטח הציבורי

שהיה מטופח ומרשים והשתרע על צידו של חזית בית הכנסת.

מהלך אשר שידרג את הדרת המבנה,

והבליט עוד יותר את מעמדו של בית הכנסת כאייקון אורבני.

עם פרוץ השואה, בית הכנסת היה בתוך גבולות גטו וורשה אך עם צמצום שטח הגטו,

הוצא בית הכנסת מגבולות הגטו, ושימש את הנאצים למחסן לחפצים שנלקחו מהיהודים.

בעיצומו של דיכוי מרד גטו וורשה, ב-16 למאי 1943,

הרסו הנאצים את בית הכנסת עד היסוד, כסוג של תמונת ניצחון על המרד היהודי.

לאחר השואה ניסו להקים את בית הכנסת מחדש, אך ללא הצלחה.

כיום, על חורבות בית הכנסת, הוקם גורד שחקים – 'המגדל הכחול'.